חֵרֵשׁ פּוֹסֵל. לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשׁ וְשֶׁלַּשׁוֹטֶה טוֹבֶלֶת מִחֵיק בַּעֲלָהּ וְאוֹכֶלֶת. רִבִּי אַבָּא מָרִי וְרִבִּי מַתַּנְיָה. חַד אָמַר. בְּחֵרֵשׁ פּוֹסֵל. וְחוֹרָנָה אָמַר בְּחֵרֵשׁ יָבָם.
Pnei Moshe (non traduit)
חרש פוסל. קתני במתני' ומתמה הש''ס לא כן כו':
טובלת. משום ביאה כדכתיב ואשה כי ישכב איש אותה שכבת זרע וגו' (ויקרא ט''ו) דאלמא דאין החרש פוסל:
בחרש פוסל. כלומר חד מהני פסולין ולא אסתם חרש קאמר
בחרש יבם. שהיא זקוקה ליבם חרש וקמ''ל דפוסלה משום דאגידא בי' ביבם הפיקח דפוסל:
הדא מסייעא כו'. מתני' דקתני שוטה אינו פוסל ועיין לעיל במראה ד''ה לא כן:
הלכה: הָעוּבָּר וְהַיָּבָם וְהָאֵירוּסִין כול'. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. בְּזוֹ מִידַּת הַדִּין לוֹקָה. שֶׁאִם מַעֲשֶׂה הוּא לִפְסוֹל יְהֵא מַעֲשֶׂה לְהַאֲכִיל. וְאִם אֵינוֹ מַעֲשֶׂה לִפְסוֹל. לֹא יְהֵא מַעֲשֶׂה לְהַאֲכִיל. יְאוּת אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. הֵם יֹאכְלוּ וְהֵם יַאֲכִילוּ. הָרָאוּי לוֹכַל מַאֲכִיל. וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹכַל אֵינוֹ מַאֲכִיל. הָתִיבוּן. הֲרֵי מַמְזֵר הְרֵי אֵינוֹ רָאוּי לֶאֱכוֹל וּמַאֲכִיל. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב יְלִיד בַּיִת. מֵעַתָּה הַיָּלוּד מַאֲכִיל וְשֶׁאֵינוֹ יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ. פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. בִּנְעוּרֶיהָ פְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 42a הָדָא אָֽמְרָה. הַעִיבּוּר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לִפְסוֹל וְלֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לְהַאֲכִיל. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין. דָּמַר זְעִירָא. תַּנֵּי תַמָּן. אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּמְעוּבֶּרֶת מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאִינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשּׁ. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל אֲפִילוּ יוֹלֶדֶת הִימֶּינּוּ בָנִים אֵינָהּ זָרָה לוֹ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן. אִם אוֹמֵר אַתְּ. הָעוּבָּר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לִפְסוֹל וְלֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לְהַאֲכִיל. לָמָּה מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאִינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשׁ. וִישַׁלְּמוּ קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כן כו'. על כרחך דמיירי בבת ישראל מעוברת מכהן ואם את אומר דאין בעובר ממש להאכיל מן התורה כדדריש לעיל א''כ למה אינה משלמת החומש:
וישלמו כו'. ממעוברת קאמר דתשלם גם החומש דהרי זרה היא אלא ע''כ דרבנן דהאי ברייתא פליגי אהאי דרשא וס''ל דאסמכתא בעלמא היא:
גמ' הדא אמרה. מדקתני האונס והמפתה לא פוסלין:
שאין כו' בפנוי'. דלא נעשית זונה ולאפוקי מדר''א וגרסי' הכא הא דבתרה ודלא כר''א כו'.
מה אנן קיימין. הא דקאמר דמעוברת אינה משלמת את החומש:
אם בבת כהן כו'. מאי ארי' מעוברת אפילו ילדה הימנו בנים אינה משלמת החומש דאינה זרה לתרומ' מיקרי'. ואפי' בעודה נשואה לישראל תנן בפ''ז דתרומות דאינה משלמת החומש כדדריש בספרא דכתיב בחומש וכל זר לא יאכל פרט לזו שאינה זרה:
גמ' בזו מדת הדין לוקה. בעובר:
שאם מעשה. דאם חשוב הוא לפסול יהא חשוב נמי להאכיל:
ואם אינו מעשה להאכיל לא יהא מעשה לפסול גרסי'. וכן הוא בתוספתא פ''ט:
וקאמר דהם יאכלו כתי'. קרי בי' נמי יאכילו הראוי לאכול כו':
הרי ממזר. דאין אוכל ותנן לקמן דמאכיל אם אמו בבת ישראל שניס' לכהן וילדה הימנו בת והבת נשאת לעכומ''ז ועבד וילדה בן ומתה הבת והבן קיים דמאכיל לאם אמו שיש לה זרע מכהן:
ומשני שנייא היא. גבי ממזר דכתיב יליד בית ודרשינן מ''מ. ובבבלי סוף פירקי' דריש זרע אין לה עיין עלה:
מעתה כו'. כלומר דתרצת שאינו מעשה להאכיל ואכתי קשה דלא יהא נמי מעשה לפסול:
שנייא היא. דזה דרשינן נמי מקרא דפוסל דכתיב ושבה ודרשינן פרט לשומרת יבם דלאו שבה מיקריא ואכתי אגידא בי' וכנעורי' פרט למעוברת דדוקא בזמן שהיא דומה לנעוריה:
הדא אמרה כו'. כלומר דס''ל להאי תנא דמקרא ילפי' דפוסל ואינו מאכיל:
וקאמר מיליהון דרבנן. דלקמן פליגי דסברי דלאו מן התורה הוא דהעובר פוסל:
דאמר זעירא תני תמן כו'. ברייתא זו לא מצאתי לא בתוספתא ולא בת''כ:
ופריך יאות כו'. ומה טעמייהו דרבנן באמת:
סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ. כְּמִי שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד לִפְסוֹל. סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. כְּמִי שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְהַאֲכִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
ספק שהוא בן ט' כו' לפסול. כלומר דמחשבינן ספק כודאי בן ט' לפסול ובפסולין מיירי כדפרישית במתני':
נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן מֵת רִאשׁוֹן. צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. וְהָכָא אֲתִינָן מִתְנֵי סְפֵיקוֹת. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן צָרוֹת תַנִּינָן סְפֵק צָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
נפל כו' והכא כו'. נראה דה''ג והכא אתינן מיתני צרות אלא בגין דתנינן ספקות תנינן ספק צרות כלומר דמתמה מה שייך הכא למיתני צרות במתני' וקאמר משום דאיירי הכא בספקות לחומרא תני נמי לספק צרות בהדייהו וכדפי' רש''י ז''ל במתני':
משנה: הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַשׁוֹטֶה לֹא פוֹסְלִים וְלֹא מַאֲכִילִים. וְאִם אֵינָם רְאוּיִין לָבוֹא בְיִשְׂרָאֵל הֲרֵי אֵילּוּ פוֹסְלִין. בְּאֵי זֶה צַד יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה עִיבְּרָה לֹא תֹאכַל. נִתְחַתֶּךְ הָעוּבָּר בְּמֵעֶיהָ תֹּאכַל. הָיָה כֹהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. עִיבְּרָה לֹא תֹאכַל. יָֽלְדָה תֹאכַל. נִמְצָא כּוֹחוֹ שֶׁלַּבֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁלָּאָב.
Pnei Moshe (non traduit)
והשוטה. אפי' ע''י חופה וקידושין לא פוסל ולא מאכיל דאין קנינו קנין ולא תקינו ליה רבנן נישואין כדמפרש טעמא בבבלי ריש פ' חרש דאין אדם דר עם נחש וכן לקטן והא דלא תני הכא קטן משום דקתני בסיפא וילדה דלא מיתני לי' לקטן. תוס' דף ס''ט ד''ה והמפתה:
מתני' האונס והמפתה. כדמפרש ואזיל:
הרי אלו פסולין. שהרי נתחללה בביאת פסול לה ותני סיפא דהכא לגלויי רישא דלעיל בבן ט' ויום א' דמוקמינן לה בפסולי כהונה דלא תאמר רישא בפסולי קהל דוקא. תוס' ס''ח ד''ה רישא ועיין לעיל פ''ו הלכה ה' במראה ד''ה ושנבעלה:
הי' ישראל שבא על בת כהן. באונס או בפיתוי שלא לשם קידושין:
עיברה לא תאכל. דהעובר פוסל ובגמרא דייק עלה:
נתחתך כו' תאכל. מיד והה''ד אם ילדתו ומת:
עיברה לא תאכל. שהעובר אינו מאכיל:
גדול משל אב. שהבועל אינו מאכיל לפי שלא בא עליה לשם קידושין ולאו קנינו הוא ובנו מאכילה:
הלכה: הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה כול'. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין אוֹנְסִין פּוֹסְלִין בִּכְהוּנָּה בִפְנוּיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כן כו'. על כרחך דמיירי בבת ישראל מעוברת מכהן ואם את אומר דאין בעובר ממש להאכיל מן התורה כדדריש לעיל א''כ למה אינה משלמת החומש:
וישלמו כו'. ממעוברת קאמר דתשלם גם החומש דהרי זרה היא אלא ע''כ דרבנן דהאי ברייתא פליגי אהאי דרשא וס''ל דאסמכתא בעלמא היא:
גמ' הדא אמרה. מדקתני האונס והמפתה לא פוסלין:
שאין כו' בפנוי'. דלא נעשית זונה ולאפוקי מדר''א וגרסי' הכא הא דבתרה ודלא כר''א כו'.
מה אנן קיימין. הא דקאמר דמעוברת אינה משלמת את החומש:
אם בבת כהן כו'. מאי ארי' מעוברת אפילו ילדה הימנו בנים אינה משלמת החומש דאינה זרה לתרומ' מיקרי'. ואפי' בעודה נשואה לישראל תנן בפ''ז דתרומות דאינה משלמת החומש כדדריש בספרא דכתיב בחומש וכל זר לא יאכל פרט לזו שאינה זרה:
גמ' בזו מדת הדין לוקה. בעובר:
שאם מעשה. דאם חשוב הוא לפסול יהא חשוב נמי להאכיל:
ואם אינו מעשה להאכיל לא יהא מעשה לפסול גרסי'. וכן הוא בתוספתא פ''ט:
וקאמר דהם יאכלו כתי'. קרי בי' נמי יאכילו הראוי לאכול כו':
הרי ממזר. דאין אוכל ותנן לקמן דמאכיל אם אמו בבת ישראל שניס' לכהן וילדה הימנו בת והבת נשאת לעכומ''ז ועבד וילדה בן ומתה הבת והבן קיים דמאכיל לאם אמו שיש לה זרע מכהן:
ומשני שנייא היא. גבי ממזר דכתיב יליד בית ודרשינן מ''מ. ובבבלי סוף פירקי' דריש זרע אין לה עיין עלה:
מעתה כו'. כלומר דתרצת שאינו מעשה להאכיל ואכתי קשה דלא יהא נמי מעשה לפסול:
שנייא היא. דזה דרשינן נמי מקרא דפוסל דכתיב ושבה ודרשינן פרט לשומרת יבם דלאו שבה מיקריא ואכתי אגידא בי' וכנעורי' פרט למעוברת דדוקא בזמן שהיא דומה לנעוריה:
הדא אמרה כו'. כלומר דס''ל להאי תנא דמקרא ילפי' דפוסל ואינו מאכיל:
וקאמר מיליהון דרבנן. דלקמן פליגי דסברי דלאו מן התורה הוא דהעובר פוסל:
דאמר זעירא תני תמן כו'. ברייתא זו לא מצאתי לא בתוספתא ולא בת''כ:
ופריך יאות כו'. ומה טעמייהו דרבנן באמת:
הָדָא מְסַייְעֵא לְהַהוּא דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשּׁ וְשֶׁלַּשׁוֹטֶה טוֹבֶלֶת מִחֵיק בַּעֲלָהּ וְאוֹכֶלֶת. וּדְלֹא כְרִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. אַף הַפָּנוּי שֶׁבָּא עַל הַפְּנוּיה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישּׁוּת הֲרֵי זוֹ בְעִילַת זְנוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
חרש פוסל. קתני במתני' ומתמה הש''ס לא כן כו':
טובלת. משום ביאה כדכתיב ואשה כי ישכב איש אותה שכבת זרע וגו' (ויקרא ט''ו) דאלמא דאין החרש פוסל:
בחרש פוסל. כלומר חד מהני פסולין ולא אסתם חרש קאמר
בחרש יבם. שהיא זקוקה ליבם חרש וקמ''ל דפוסלה משום דאגידא בי' ביבם הפיקח דפוסל:
הדא מסייעא כו'. מתני' דקתני שוטה אינו פוסל ועיין לעיל במראה ד''ה לא כן:
משנה: הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה וְאֵינוֹ פוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע. בְּאֵי זֶה צַד בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בֵן וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בֵן הֲרֵי זֶה עֶבֶד. הָֽיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' העבד פוסל משום ביאה. אם בא על הכהנת פוסל' מתרומה כדיליף טעמא בגמרא:
ואין פוסל משום זרע. אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר שהוא עבד דלאו זרעו מיקרי:
ונכבש. נדחק ולשון גנאי הוא:
ה''ז עבד. שולד שפחה כמוה:
בת ישראל לכהן. ומת בנה מכהן ובנו בן בנה קיים והוא עבד לא תאכל בתרומה דלאו זרע הוא:
בת כהן לישראל. ומת אביו תאכל בתרומה דאע''ג דולד בעלמא פוסל האי לאו זרעו הוא דלא שדינן ליה בתר אבוה:
אִם אֵינָם רְאוּיִין לָבוֹא בְיִשְׂרָאֵל הֲרֵי אֵילּוּ פְסֻלִין. וְאֵילּוּ הֵן. בֵּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד גֵּר עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי וּמִצְרִי וְעֶבֶד וּמַמְזֵר חָלָל נָתִין כּוּתִי וְגוֹי שֶׁבָּאוּ עַל בַּת יִשְׂרָאֵל עַל בַּת כֹּהֵן עַל בַּת לֵוִי פְּסוּלָה מִן הַכְּהוּנָּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. כָּל שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל אֵין בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כַּל שֶׁאַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ. וְכָל שֶׁאֵין אַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אֵין אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ. וּמַה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר. גֵּר עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי בֵּינֵיהוֹן. מָאן דְּאָמַר. כָּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. זֶה הוֹאִיל וְזַרְעוֹ פָּסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. מָאן דְּאָמַר. כַּל שֶׁאַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ (אֵין) אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ. וְזֶה הוֹאִיל וְ(אֵין) אַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ (אֵין) אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵּׁם [רַבָּנִן] רִבִּי בָּא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בַּ[ת] גֵּר עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי וּבַת דּוֹר שֵׁינִי מִצְרִי אַף עַל פִּי שֶׁאַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אַתְּ אָסוּר בְּאַלְמָנָתוֹ. רִבִּי זַכַּיי רִבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרִיה מִשְׁלַח שְּׁאוֹל. בַּת גֵּר עֲמוֹנִי וּבַת דּוֹר שֵּׁינִי שֶׁל מִצְרִי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. לֹא שְׁמִיעַ לְהַהוּא דָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַבָּנִין וְרִבִּי בָּא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בַּת גֵּר עֲמוֹנִי וּבַת דּוֹר שֵׁינִי מִצְרִי אַף עַל פִּי שֶׁאַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אַתְּ אָסוּר בְּאַלְמָנָתוֹ. וְכָל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל בִּיאָתוֹ פְּסוּלָה. לֹא כֵן צְרִיכָה בְּשֶׁהָֽיְתָה אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁלֹּא תֹאמַר. כְּשֵׁם שֶׁנִּתְחַלְלָה אִמָּהּ כָּךְ נִתְחַלְלָה בִתַּהּ. וְעוֹד מִן הָדָא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. פְּלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בַּת גֵּר עֲמוֹנִי וּבַת דּוֹר הַשֵּׁינִי מִצְרִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּשֵׁירוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פְּסוּלוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. בִּזְקֵינוֹת פְּלִיגִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּשֵׁירוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פְּסוּלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
משלח שאול שלח לשאול לבה''מ בת כו' וקס''ד דמשום אלמנה של גר עמוני כו' שאיל וה''ק מי נימא הואיל ובת עמוני ומצרי שני מותרות אלמנתו מותרת:
לא שמיע לי כו'. דס''ל דאעפ''י כן אסור באלמנתו דביאתו בעבירה:
וכל כו' ועוד ראי' לגר עמוני נקט דהא זרעו פסול:
ומשני הש''ס דלא כן צריכה לשאול אלא בשהיתה כו' ולענין בת גופה קא מיבעיא ליה:
שלא תאמר. כמו אם נימא דהואיל והאם נתחללה אסורה הבת לכהונה:
ועוד מן הדא כו' דמייתי ראי' דפליגי ר''י ור''ל בבת ועל כרחך בשאמה מישראל היא ופליגי אם כשרה לכהונה הואיל ונתחללה האם:
ור' יוסי בר בון דחי לה דבזקנות פליגי. ר''י ור''ל באמן אם כשרות לכהונה הואיל והבת כשרה ובפלוגתא דר' יוסי ורשב''ג לעיל אבל בבת ד''ה לא אמרינן הואיל וא''כ נפשטה הבעיא דר' אלכסנדרי' דהא אמרי רבנן לעיל דאעפ''י שאת מותר בבתו את אסר באלמנתו:
דברי חכמים. אבל לדברי חכמים קאמרי ר' ירמי' כו' בת גר עמוני כו' דאעפ''י שהן מותרות אלמנתו אסורה דביאתו בעבירה היא:
וזה הואיל ואת מותר בבתו את מותר באלמנתו גרסינן. כדקי''ל עמוני ולא עמונית:
מ''ד כל שזרעו כו'. וזה נמי מקצת זרעו פסול דבנו פסול עד סוף העולם:
ומה ביניהון. בין ר' יוסי ור' שמעון בן גמליאל:
כל שזרעו פסול כו'. ולאפוקי מצרי שני ואדומי שני דאין זרעו פסול כדאמר בבלי שם:
אם אינן ראויין כו' ואילו הן כו'. ובפסולי קהל מיירי וזהו כגי' ר''ח שם כדפרי' במתני':
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה. אֲנוּסָה אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. אָֽמְרָהּ רִבִּי יוֹנָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. אָמַר לֵיהּ. לֹא תְקַבֵּל עָלָיו. קַל הוּא בַאֲכִילָת תְּרוּמָה. אִילּוּ בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָֽׁמְעָה עָלָיו שֶׁמֵּת שֶׁמָּא אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה מִיָּד. וּלְעִנְייַן הָעוּבָּר 42b צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
ולענין העובר. כלומר אבל להנשא ודאי אסורה וחיישינן להעובר וצריכה להמתין:
אילו. דמה אילו כו' שמא כו' בתמיה דודאי אוכלת כשאין לה זרע ולא חיישינן לעיבור:
לא תקבל. זה ממנו דשאני תרומה דקל היא כו' ולפיכך לא חששו בה מספק אבל ליוחסין חששו דמעלה עשו ביוחסין וכדמסיק:
אמר ר' יונה. לפני ר''י הוכחה זו ממתני' בשם ר' בא:
אנוסה כו'. לעיל סוף פ''ג ומייתי לה הכא דדייק ממתני' דקתני עיברה לא תאכל אבל מספיקא לא חיישינן שמא מעוברת היא כדחיישינן בנשואין וכדאמרינן התם טעמא אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source